מפעלי האומן אדן-בכר (1990) בע"מ נ' שוורץ

החלטה

1. בפניי בקשה ליתן צו עשה, המורה למשיבה, להשיב לידי המבקשת כרטיס אלקטרוני (להלן : "הכרטיס"), המצוי ברשותה, והנדרש לה לצורך דיווחיה לרשויות המס.

על-פי הנטען בבקשה, המשיבה עבדה אצל המבקשת והחליטה להתפטר מעבודתה ביוזמתה. בתקופת עבודה הייתה אחראית, בין השאר, לכל נושא הנהלת החשבונות של החברה, דיווחים לרשויות המס וכו'. עם התפטרותה לא טרחה להשיב לידי המבקשת את הכרטיס, אשר נותר ברשותה, למרות שידעה כי היה עליה להשיבו בהיותו רכוש המבקשת, והמשמש אותה כאמצעי הכרחי להמשך הדיווחים למע"מ. בתחילה המבקשת לא הייתה מודעת לכך, כי הכרטיס נותר אצל המשיבה, ורק בימים האחרונים, נודע ממע"מ, כי הדיווחים חזרו כשגויים ולא עברו במחשבי מע"מ בשל היעדרו של הכרטיס. המשמעות, כי בהיעדר הכרטיס, צריך יהיה לערוך מחדש את כל דיווחי המע"מ, תוך בדיקה וריכוז מאות ואלפי מסמכים שהמבקשת אינה ערוכה לבצעם בזמן הקצוב העומד לרשותה לדווח למע"מ.

ב"כ המבקשת פנה לב"כ המשיבה להשיב את הכרטיס, אך מתשובת ב"כ המשיבה עלה, כי זו אינה מתכוונת להשיבו, ואף סירבה לכך, כי הכרטיס יוחזר על-ידה לרואי החשבון של המבקשת אשר יאשרו, כי החזרת הכרטיס האלקטרוני לידיהם היא כדין.

2. המשיבה בתגובתה, ביקשה לדחות את הבקשה בטענה, כי הכרטיס הינו אישי ואינו ניתן להעברה. כך גם על פי ההסכם עליו היא חתומה ועל טופס קבלת הכרטיס.

לטענתה, ביום 9/3/2011 בשעה 15.45, פנו אליה טלפונית להחזיר הכרטיס, ותשובתה הייתה, כי אסור לה להעבירו לגורם כלשהוא ו/או להחזירו למבקשת, על פי החוק ובהוראה מהגורם המנפיק – חברת קומסיין.

המשיבה צרפה לתגובתה, צילום הכרטיס, וצילום מסמך מפורטל השירותים והמידע הממשלתי בנוגע לחוק חתימה אלקטרונית, והחלפת מורשי חתימה, המחייב את המעביד להודיע לגורם המאשר, לשם ביטול הכרטיס, כאשר מורשה החתימה עוזב את הארגון.

3. דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 11/3/2011. הצדדים חזרו על עיקרי טענותיהם.

המבקשת טענה, כי הכרטיס אינו אישי, ברגע שהמשיבה סיימה לעבוד הכרטיס אינו שלה, והיה עליה להשיבו. על הכרטיס היה לחזור לחברה בכדי שתנפיק כרטיס אחר. אם המשיבה תשיב את הכרטיס לחברה המנפיקה, הדבר יספק אותם.

המשיבה טענה מנגד, כי היא ביקשה לבטל את הכרטיס, וכי הגשת הבקשה כנגדה, הינה חלק ממסכת ה"טרטורים" שהמבקשת נוקטת כנגדה, ולכן בקשה לפסוק לה שכר טרחה והוצאות.

4. בסופו של הדיון התבקשו הצדדים, להמציא לבית-המשפט, כדלקמן :

המבקשת – אישור החברה המנפיקה, כי לצורך הנפקת הכרטיס למשתמש אחר, זקוקה היא לכרטיס המשיבה.

המבקשת לא המציאה אישור החברה המנפיקה. לטענתה נציגי חברת קומסיין השיבו, כי באופן כללי אין צורך בהמצאה פיזית של הכרטיס הישן לצורך הנפקת כרטיס חדש, אולם לשם הנפקתו של האחרון יש חובה להמציא את פרטי הכרטיס הישן. ב"כ המבקשת ביקש מנציגי החברה לקבל לידיו אישור בכתב לאמור לעיל, אך נענה כי הנציגים עצמם אינם מוסמכים ליתן אישורים כגון אלה והעניין הופנה למנהלי החברה. עד למועד הגשת התגובה – 17/3/2011 – טרם נשלח מכתב כאמור ומנהלי החברה לא יצרו קשר טלפוני עם ב"כ המבקשת. המבקשת, מבקשת לקבל את טענותיה בעניין זה, ללא אישור בכתב מטעם חברת קומסיין ולו מחמת הגיונם הפשוט של הדברים, וכן לחייב המשיבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין התנהלותה.

המשיבה – התבקשה להמציא לבית המשפט את הכרטיס, הודעת הביטול ואישור החברה המנפיקה, כי הכרטיס בוטל.

המשיבה המציאה לתיק בית המשפט, בין היתר, את הכרטיס, אישור החברה המנפיקה, חברת קומסיין, כי הכרטיס על שם המשיבה בוטל, והוראות בדבר הנפקת חתימה אלקטרונית למע"מ.

דיון

5. לאחר עיון בבקשה, בתגובה, ובמסמכים אשר צורפו לבית המשפט, הבקשה מתייתרת.

6. לא היה מקום מלכתחילה לדרוש מהמשיבה למסור את הכרטיס, הואיל והמדובר בכרטיס אישי.

מסגרת נורמטיבית